מה זה קרמיקה?

  • This topic is empty.
  • Post
    blank
    מרינה
    אורח
    מה זה קרמיקה?
מוצגות 3 תגובות – 1 עד 3 (מתוך 3 סה״כ)
  • Replies
    blank
    דריה גולד
    אורח
    קרמיקה – קרמיקה היא שם כולל לקבוצה של חומרים מוצקים שאינם אורגניים או מתכתיים. השימושים הנפוצים ביותר לקרמיקה הם ביצירת אריחים, כלי בישול וכלי נוי ביתיים.
    blank
    דריה גולד
    אורח
    ההסבר המלא מויקיפדיה

    אריחי קרמיקה הם אריחים המיועדים לריצוף או לחיפוי קירות. ייצור האריחים כיום, הוא תהליך תעשייתי אוטומטי הכולל ייצור של בסיס אריח עשוי חרס על ידי דחיסתו (לפעמים בלחץ גבוה מאוד של 120–145 אטמוספירות) ציפויו בחומרי זיגוג וצבע וחימומו בתנור (שלב המכונה שרפה). חלק מאריחי הקרמיקה עוברים תהליך שרפה כפול, האחד כשהאריח אינו מזוגג והשני לאחר ציפויו בחומר זיגוג.

    אריחי הקרמיקה מצטיינים בהיותם בעלי ספיגה נמוכה, עמידים בפני איכול בחומצה, עמידים יחסית לשחיקה, נוחים ליישום בבניה רגילה על מצע טיט, נוחים לייצור במגוון צבעים וטקסטורות. חסרונותיהם הם שבירות, רגישות לשריטות ולעיתים קרובות חספוס שמביא לצבירת לכלוך. תהליך הייצור הייחודי לכל סוג של אריח קובע את תכונותיו של האריח ובפרט את עמידותו לשחיקה אשר נמדדת ביחידות PEI.

    יישום ריצוף וחיפוי מאריחי קרמיקה מתבצע בעזרת הדבקה, חיתוך ביהלום (באמצעות מכשיר חיתוך מכני) או באמצעות דיסק חיתוך, קביעת מרווחים (פוגות) ואטימתם לחדירת נוזלים באמצעות רובה.

    אריחי הקרמיקה מיוצרים בצורת ריבוע או מלבן, במידות סטנדרטיות רבות. קיימים גם סוגי אריחים המכונים "פסיפס" הכוללים אריחים קטנים המחוברים מראש אחד לשני בצורת מטריצה על ידי רשת פלסטיק דקה מצדם האחורי.

    תוכן עניינים

    1 אריח פורצלן
    2 עמידות בשחיקה
    3 בישראל
    4 ראו גם
    5 קישורים חיצוניים
    אריח פורצלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

    אריחי פורצלן בבית כנסת בקוצ'ין במדינת קראלה שבהודו
    אריחי פורצלן (או גרניט פורצלן) הם סוג מיוחד של אריחי קרמיקה, המתאפיינים בעמידות גבוהה יותר. אריחים אלו עשויים חרסינה (פורצלן), משמשים לריצוף ולחיפוי קירות פנימי וחיצוני במבנים. בשל עמידותו היחסית, מגוון העיצובים שלו, ומחירו הסביר ביחס לחומרים כמו אבן טבעית ושיש, פורצלן הוא כיום החומר הנפוץ בישראל לריצוף וחיפוי. בשפת הדיבור, כאשר מדברים על אריחי קרמיקה, מדברים בדרך כלל על אריחי קרמיקה שאינם אריחי פורצלן.

    חלק מאריחי הפורצלן הם מזוגגים, כלומר מכוסים בשכבה דקה של זכוכית. שכבה זו מגינה על האריח מפני ספיגה של חומרים ויצירה של כתמים, אבל היא עמידה פחות לשבירה. אריחים לא מזוגגים עמידים יותר לשבר אבל הם סופגים, ולכן דורשים טיפול תקופתי בחומר איטום מיוחד ("סילר"). מסיבות אלה, אריחים מזוגגים נחשבים למתאימים יותר לבתים פרטיים, ואריחים ללא זיגוג מתאימים לאזורים ציבוריים.

    אריחי הפורצלן עמידים יותר, ביחס לאריחי קרמיקה אחרים, למצבי קפיאה. לכן הם עדיפים לריצוף חוץ באזורים בעולם שבהם הטמפרטורה מרבה לרדת מתחת לאפס מעלות צלזיוס, או בריצוף בתוך חדרי מקפיא.

    סוג מיוחד של אריחי פורצלן הם אריחי גוף מלא ("פול בודי"): אריחי הפורצלן הסטנדרטיים עשויים משכבות של חומרים שונים, ומראה האריח נקבע על ידי השכבה העליונה. חלק מהשכבות נעשות מחומרים זולים יותר, והדבר מוזיל את האריח. באריחי גוף מלא, האריח כולו עשוי מחומר אחד. אריח כזה, שהוא יקר יותר, עמיד יותר בשחיקה, משום שהצבע והמרקם נמצאים בכל האריח ולא רק בשכבה העליונה. לכן אריחים אלה משמשים בעיקר בשימושים מסחריים, כמו בקניונים או שדות תעופה.

    בתהליך ייצור אריחי הפורצלן ניתן ליצור צבעים, דוגמאות, ומרקמים מגוונים, ולכן אפשר להשתמש בהם למטרות עיצוביות שונות. בין השאר יש אריחי פורצלן שמחקים חומרים יקרים יותר כמו אבן טבעית ושיש או חומרים עמידים פחות, כמו עץ ובד, ועוד חומרים כמו טרצו, חלוקי נחל או אריחי טרקוטה.

    אריחי פורצלן מיוצרים במדינות שונות, כמו סין, איטליה, טורקיה וספרד. גם בישראל יש מספר יצרנים, שאחד מהם הוא נגב קרמיקה.

    עמידות בשחיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
    עמידות לשחיקה של אריחי פורצלן ואריחי קרמיקה אחרים נמדדת במדד PEI (ראשי תיבות באנגלית של שם הארגון שהתקין אותו, Porcelain Enamel Institute). המדד מקבל ערכים בין 0 ל-5, כאשר אריחים בדרגה 0 אינם מתאימים לשימוש ברצפה, ואריחים מדרגה 5 מיועדים לשימוש בשטחים ציבוריים שבהם יש תעבורה רבה. בריצוף בתים פרטיים מומלץ להשתמש באריחים מדרגה 3 או 4; בחדרי אמבטיה עשויה להספיק דרגה 2.

    בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
    בשנות ה-90 של המאה ה-20 הפכו אריחי הקרמיקה לחומר הריצוף והחיפוי השכיח בישראל. זאת, לנוכח ירידת מחירו ולנוכח השיפורים הטכנולוגיים ביצורו שהפכו אותו לבעל שטח פנים ישר ומדויק. בכך החליף את ריצוף הטרצו שהיה השכיח לפניו.

    בשל תדמיתו העדינה של הפורצלן בישראל, בחרו המשווקים לכנותו בשם "גרניט פורצלן", על מנת לרמוז על חוזק האריח. זאת אף על פי שלא נעשה שימוש בסלע הגרניט לייצור האריחים. פורצלן הוא סוג של קרמיקה, ולכן אריחי פורצלן הם למעשה סוג של אריחי קרמיקה. עם זאת, בשימוש העממי המונח "אריחי קרמיקה" מתייחס לאריחים שעשויים מקרמיקה שאינה פורצלן.

     

    blank
    יוסי רמת גן
    אורח
    בבקשה צירפתי לך

    הקרמיקה היא שם כולל למגוון גדול של מוצרים אשר מיוצרים בטכנולוגיות שונות כאשר הדבר המייחד אותם היא העובדה כי כולם עשויים מחומרים המופקים מן הטבע ועוברים תהליכים שונים, ביניהם הצריפה (שריפה). מוצרי הקרמיקה במתכונתם היום הם פיתוח רב שנים של כלי החרס העתיקים.

     

    ההיסטוריה של השימוש בקרמיקה מתחילה עוד בתקופת האדם הקדמון שגילה כי התקשות אדמה בשריפה יוצרת חומר עמיד לנוזלים (כלי קיבול למים). כך החל השימוש בכלים שייצר האדם לצרכיו. בהמשך, ידוע שהשומרים, לפני כ- 5000 שנה, ייצרו את האריחים הקרמיים הראשונים לציפוי על לבנים במטרה להגן על מקדשיהם. לפני כ- 2500 שנה, פיתחו הפרסים את הזיגוג הצבעוני לאריחים, ולפני כ- 1250 שנה ציפו המוסלמים את מסגדיהם וארמונותיהם באריח הפרסי המזוגג. המוסלמים הפיצו את בשורת האריח המזוגג עד לספרד ופורטוגל ומהם הגיעה הקרמיקה ל"עולם החדש", שם המשיכו בפיתוחה עד לימינו.

     

    עד שנות ה-90 הופיעה הקרמיקה בעיקר בחדרי האמבט, השירותים והמטבח. בתחילת שנות ה- 90 עם שיפור

    הטכנולוגיות בייצור הקרמיקה ושפע הטקסטורות והצבעים נכנסה הקרמיקה כריצוף לכל חללי הבית. עד שנת 99 הייתה הקרמיקה דומננטית מאוד בשוק חומרי הריצוף. בשנת 2000 ישנה מגמת התחזקות בתחום המכירות של הגרניט פורצלן (סוג מיוחד של קרמיקה).

     

    ניתן לומר כי הקרמיקה היא אחד מסוגי הריצוף המובילים בעולם הן מבחינת איכות החומר והן מבחינת הרב גוניות שבה היא מופיעה. האפשרויות הפתוחות בפני אדם המרצף בקרמיקה מגוונות: אריחי הקרמיקה מגיעים

    בעיבודים שונים, למשל, אריחים בעלי דפנות פראיות, לכאורה לא מעובדים, או אריחים שפניהם מחוספסים ולא אחידים (בכוונה תחילה כמובן, כדי לשוות להם מראה טבעי) ואפילו אריחים דמויי עור (אריחים בגוונים חומים שמעוטרים בסימני תפירה). ניתן לקבל גם אריחים בגוונים שונים, לשלבם ברצפה אחת ובכך להעניק לה מראה טבעי. אפשרות נוספת היא לשלב אריחי קרמיקה עם אריחים דקורטיביים וליצור שטיחים מעוצבים. כמו כן, הקרמיקה יודעת לחקות חומרים אחרים. היא יודעת להיראות כמו אבן על סוגיה השונים, פרקט עץ או פסיפס.

     

    ממה עשויים אריחי הקרמיקה:

     

    החומרים המשמשים לייצור אריחי הקרמיקה הם:

    א. חרסית – נוצרת מהתפרקות סלעים המהווים את קליפת כדור הארץ.

    החרסית קיימת בצורות שונות. לתעשייה משתמשים בעיקר בקאולין kaolin)) הנקרא גם ציינה קליי או אלומינה  (alumina) . הקאולין נצרף בטמפרטורה של 1500 מעלות לגוון לבן מט. הקאולין הוא המרכיב העיקרי בייצור גרניט פורצלן. בשאר החומרים הוא מופיע בכמויות שונות על פי הצורך.

    ב. בול קליי – שייך למשפחת החרסית. בעל חלקיקים עדינים המעניקים לו גמישות.

    ג. צור – מיועד לחיזוק החומר בכל המוצרים הנצרפים בטמפרטורה נמוכה.

    ד. חסין אש – חומר גס בעל נקודת היתוך גבוהה. מופק מסלעי משקע ומסייע להקטנת מקדם ההתפשטות של האריחים.

    ה. שמוט – חומר שנשרף ונטחן מחדש לגודל הגרגרים הרצוי .

    ו. פלוקס – שם כולל למספר חומרים שתפקידם לסייע בהנמכת וקביעת טמפרטורת הסינטור.

    ז. פריטה – קבוצת תערובות ממשפחת המתיכים מזכוכית טחונה. הפריטה משמשת בעיקר לתערובות הזיגוג.

    ח. קוטו – אריח המשמר את הגוון הוורוד שלו גם לאחר תהליך השריפה.

    ט. חרס – כל מוצרי הקרמיקה שדרגת הסינטור שלהם בצריפה היא בין 1000 ל- 1100 מעלות. גון החומר לאחר הצריפה אדמדם.

    י. אבנית – חומר הנמצא בכל מוצרי הקרמיקה שדרגת הסינטור שלהם בצריפה היא בין 1200 ל- 1250 מעלות. החומר מאופיין בדרגת קשיחות גבוהה.

    יא. גרניט פורצלן – אריחים בעלי חוזק מיוחד המיוצרים מתערובת של גרניט וחומרים קרמיים בצריפה גבוהה.

     

     

    תהליך ייצור הקרמיקה

     

    קיימות כמה טכניקות בייצור אריחי קרמיקה:

     

    1.שיטת הכבישה:

    ראשית תהליך הייצור – במעבדה (כך ברוב המפעלים הגדולים). המעבדה מקיימת בקרת איכות, מפתחת דגמים ומוצרים חדשים, מכתיבה את היקף החומר ואת הזיגוגים כמו גם את אופי האריח, איכותו ודרגת החום שבה ייצרף.

     

    תהליך הכנת גוף האריח מתחיל בבחירת החומרים ממחסן חומרי הגלם. במחסן מוציאים את החומרים לשקילה על פי התערובת הנדרשת. כדי שיתקבל אריח באיכות טובה שיתאים לייעודו, העירוב חייב להיות מדויק.

     

    משם נע החומר המיועד על גבי מערכת השינוע אל המטחנות שהן מיכלים גדולים המצופים בחלקם הפנימי באבן או בגומי ומלאים אבני צור או כדורים מתחמוצת אלומינה.החומר מוכנס אל תוך המיכלים בתוספת מים ועל ידי סיבוב המיכל במשך 8 שעות ואף יותר החומר נכתש ונהפך לתערובת נוזלית (ככל שתהליך הכתישה ארוך מתקבלת תערובת הומוגנית יותר ואריח באיכות טובה יותר). לאחר תהליך הכתישה מתחיל תהליך ייבוש החומר בעזרת מתקן הנקרא spray drier שהוא מיכל גדול אשר דפנותיו מחוררות ודרכן נכנס אוויר חם אל תוך התערובת ויוצר כדורי חומר קטנים בדרגת לחות של 4-6 אחוזים.

     

    מכאן מתחיל תהליך הכבישה. בתהליך זה עוברת התערובת אל תוך תבניות מתכת שבהן נקבעים צורת האריח ועוביו וכן החריצים, הבליטות והסימונים המופיעים עליו. כבישת החומר נעשית בלחצים של 400-4000 טון היוצרים דחיסות חומר גבוהה מאוד.

    לאחר הכבישה עובר האריח ייבוש נוסף המביא אותו לדרגת לחות של 1 אחוז בלבד ומגדיל את החוזק המכני שלו פי שלושה.

     

    לאחר שגוף האריח מוכן, מגיע שלב הצריפה ( שריפה ) בתנורים.

    תנורי הצריפה הם תנורים גדולים הדומים למנהרות ארוכות שבהן נעים האריחים בשכבה אחת.

    בקרת הטמפרטורה ומהירות התנועה בתנור נעשית באמצעות מחשב ומותאמת בנפרד לכל סוג אריח וגלזורה. בתחילת תהליך הצריפה טמפרטורת התנור נמוכה, היא מגיעה לשיאה באמצעיתו ויורדת שוב לקראת סופו. שינויי טמפרטורה אלו נועדו למנוע מהאריח שוק תרמי. יש להוסיף כי בתהליך זה עוברים האריחים שינויים משמעותיים המכווצים אותם ב- 5.5-7 אחוזים.

    בסיום תהליך הצריפה עוברים האריחים מיון ובקרת איכות.

     

    הכנת הזיגוג – החומרים לזיגוג נטחנים במיכל שדפנותיו הפנימיות מצופות אלומינה או פורצלן. הם נטחנים יחד עם נוזלים עד קבלת התערובת הנדרשת.

    יישום הגלזורה על גבי גוף האריח נעשה בכמה צורות:

     

    א. התזה בעזרת מרססת

    ב.הדפסת רשת- בתוך מסגרת מותחים משי מחורר על פי דוגמה רצויה ודרכו נוזלת הגלזורה על גוף האריח.

    ג. גליל מחורץ- החריצים יוצרים את הדוגמה הרצויה, והגלזורה נוזלת דרכם על גוף האריח.

     

    בסיום תהליך הציפוי עובר האריח ניקוי משאריות ומשם לתנורי הצריפה.

     

    לאחר שהאריחים מוכנים, הם עוברים אל תחנת בקרת איכות, מיון, אריזה וסימון.

    המיון נעשה בעין אנושית ובתאורה מתאימה לאיתור פגמים שונים.

    בקרת האיכות – סדרת בדיקות לקביעת איכות האריח:

    1. בדיקת חוזק מכני. הבדיקה נעשית על ידי גלגלת הלוחצת בכוח על האריחים.

    2. בדיקה ב– planer מכונה הבודקת את מישוריות החלק העליון של האריח.

    3. בדיקת מידות ( – ( calibro בדיקה המאשרת את ההתאמה בין מידות הייצור למידות המוצהרות (מקבילית הצלעות, עובי האריח וכו).

    אריזה וסימון- האריזה ייחודית ליצרן עצמו. מכונת ההדפסה מציינת את פרטי האריחים: ארץ מוצא, שם הדגם, סוג האריח, סדרת ייצור, גודל, קליבר, טון, דרגת שחיקה ומספר האריחים באריזה או השטח שאותו יכסו מבחינת מ"ר.

     

    2. שיחול:

    שיטה זו מיועדת בעיקר לייצור אריחים תלת מימדיים ואריחי קצה כמו ספי חלונות, מדרגות ועוד. בתהליך ייצור זה מתבצעת דחיסה מתמשכת של חומר פלסטי דרך פיית מתכת אשר צורתה תואמת את צורת האריח (בשיטה זו האריחים מיוצרים בזוגות גב אל גב ובתום תהליך הצריפה הם מבוקעים לשניים). זו שיטה נפוצה בייצור אריחי הקלינקר.

מוצגות 3 תגובות – 1 עד 3 (מתוך 3 סה״כ)
  • יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.