תנור קרמי על מימן ירוק: מה קורה במפעל H2 Factory של Iris Ceramica ב־2026

כמעט כל הפחמן של אריח נפלט בתנור: שריפה ב־1,200 מעלות למשך כשעה, בגז טבעי. תעשיית הקרמיקה האירופית מסווגת כ"קשה להפחתה" (hard to abate) — אי אפשר פשוט לעבור לחשמל, לפחות לא עדיין. לכן הפרויקט של קבוצת Iris Ceramica (המותגים Fiandre, FMG, Ariostea, Porcelaingres ועוד) מעניין את כל הענף: תנור תעשייתי שבוער בתערובת של גז ומימן ירוק, המיוצר במקום משמש ומים.

מה נבנה

המפעל, H2 Factory בקסטלראנו שבמחוז רג׳ו אמיליה, הושלם ב־2023. במאי 2024 החלה בו הרצה עם שני אלקטרוליזרים זמניים בהספק כולל של 120 קילוואט, שמייצרים עד 20 מ״ק מימן ירוק בשעה; החשמל מגיע ממערכת סולארית חדשה של 1.3 מגה־ואט שנוספה למערכת קיימת של 2.5. ביולי 2024 הוכרז על הפלטה הקרמית הראשונה בעולם שנשרפה בתערובת מימן: פלטת 4D בגודל 3.2×1.6 מטר ובעובי 12 מ״מ, בשיתוף חברת האנרגיה Edison Next.

איפה זה עומד ב־2026

בשלב הניסוי חלק המימן בתערובת היה עד כ־7%. השלב השני: אלקטרוליזר אלקליני של 1 מגה־ואט, שיוצר כ־132 טון מימן ירוק בשנה, שהוזמן מחברת ErreDue האיטלקית בספטמבר 2025 וסופק למפעל באוגוסט 2026. איתו אמור חלק המימן לעלות לכ־50% — תחליף לכ־500,000 מ״ק גז טבעי בשנה וחיסכון של כ־900 טון פחמן דו־חמצני בשנה, לפי החברה. התכנון מאפשר להכפיל את הייצור לתנור של 100% מימן, שעדיין נמצא בבחינה; בקבוצה מדברים על 2030 כיעד לתנור על מימן בלבד.

למה זה לא פשוט

מימן בוער בטמפרטורה גבוהה יותר מגז ובלהבה שונה, ולכן המבערים, הבקרה ואפילו הזיגוגים צריכים התאמה — צבעים מסוימים מגיבים אחרת לאטמוספרה בתנור. והכלכלה: אלקטרוליזר של מגה־ואט מייצר מימן למפעל אחד, בעוד שבאמיליה־רומאניה יש מאות תנורים. 900 טון פחמן בשנה הם מעט מול פליטות הענף — אבל זה המפעל הראשון שמראה שהטכנולוגיה עובדת על קו ייצור אמיתי, לא במעבדה.

מה זה אומר לקונה בישראל

בטווח הקצר — כלום במחיר ובמוצר: פלטה שנשרפה עם מימן נראית ומתנהגת בדיוק כמו פלטה שנשרפה בגז. בטווח הבינוני — הצהרות סביבתיות (EPD) של היצרנים יתחילו להראות הבדלים אמיתיים בפחמן למ״ר, ופרויקטים עם דרישות בנייה ירוקה (ת״י 5281 בישראל, LEED) יוכלו לבחור לפיהן. ב־2026 כדאי לשאול יצרן על EPD; בעוד חמש שנים זה יהיה על האריזה.